הכרעת דין בתיק ת"פ 1857-04-12

על פי הודאתה אני מרשיע את הנאשמת בעבירות של תקיפת חסר ישע ע"י אחראי, הגורמת חבלה של ממש (ריבוי מקרים), לפי סע' 368 ב' (א) סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977, תקיפה בנסיבות מחמירות לפי סע' 382 (ב) (2) לחוק העונשין, הדחה בחקירה לפי סע' 245 (ב) לחוק העונשין, נסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות לפי סע' 274 (1) יחד עם סע' 25 לחוק העונשין, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו לפי סע' 275 לחוק העונשין, ואיומים לפי סע' 192 לחוק העונשין, הכל כמפורט בכתב אישום מתוקן.

<#6#>

ניתנה והודעה היום כ"ב תמוז תשע"ב, 12/07/2012 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה: מגישה צילומים מהארוע האחרון של פגיעות במתלוננת. אין לנאשמת עבר פלילי.

ב"כ הנאשמת: מגיש חוו"ד פסיכיאטרית.

אבקש להשמיע את אמה של המתלוננת.

גב' טובה קרישבוים, מוזהר כחוק ומשיבה:

אני אמא של הנאשמת, היא סבלה מספיק, קיבלה את העונש שלה. אני ניצולת שעה, לא יכולה לחיות בלי הבת שלי.

היא בחורה טובה, אני חולה, סובלת מהאזניים ולא יכולה ללכת ברגליים, מבקשת לא לשלוח אותה לבית הסוהר, להחזיר אותה הביתה.  בתי חולה. היא בחורה טובה, היא הרופאה שלי. לקחו לי את המשפחה, אל תקחו אותה ממני, תרחמו עלי, אין לי אף אחד מלבדה. קיבלתי מכות מהגרמנים.

בכל המלחמה לא בכיתי, רק עכשיו אני בוכה בביהמ"ש. הגרמנים לקחו לי את המשפחה. אל תקחו לי את הבת. אני אקח לעצמי את החיים, אקח תרופה ולא אקום, אם לא יחזירו לי את הבת.

הייתי במחנה, לקחו לי את כל המשפחה, אל תיקח לי את בתי, אין לי אף אחד שדופק בדלת, אני מבקשת, אלוהים אוהב אותי, נתן לי את החיים.  רצו להרוג אותי, אבל עבדתי טוב.

אין חקירה נגדית.

ב"כ המאשימה: לגבי תיקון כתב האישום, לאחר מו"מ מצאנו לנכון בנסיבות המיוחדות של התיק, לאחר ששוחחנו עם האם, להקל ולשנות את כתב האישום, עבירת ההתעללות הורדה, אני בקשר עם רשויות הרווחה, מחלקת הקשיש בגבעתיים, נשלחת אל האם 3-4 פעמים בשבוע מטפלת למספר שעות ביום, היא מטופלת על ידה, עורכת לה קניות וקונה תרופות, היא מקבלת טיפול רפואי, היא עברה לא מזמן ניתוח. היא לא זכאית לטיפול סיעודי מטעם בטוח לאומי, היא מרגישה בדידות גדולה ורוצה שבתה תחזור.

סבורים שהעונש המתאים הוא 20 חודשי מאסר בפועל ואפרט. מפנה לכתב האישום מדובר באם ובתה המתגוררות ביחד, ביהמ"ש מתרשם מהמתלוננת, היא מתקשה בטיפול בעצמה, נזקקת לעזרה, כשהנאשמת בתה גרה איתה וטיפלה בה והיתה תלויה לחלוטין בניהול חייה הבריאותיים.

בין 2007-2012 הנאשמת תקפה את המתלוננת מספר פעמים, גרמה לה חבלות, מפנה לאמור בכתב האישום המתוקן,   היא הדיחה בחקירה את המתלוננת ואיימה עליה שלא תמסור הודעה במשטרה, מפנה לכתב האישום ולנסיון לתקיפת שוטר, לאורך השנים כשרוב הזמן המתלוננת שתקה ובמקרה האחרון בעקבות מעצרה של הנאשמת מסרה המתלוננת לראשונה עדות מפורטת על מערכת היחסים והתקיפות שהיא עוברת מהנאשמת, מסרה על הארועים בעבר, בהם סירבה לשת"פ עם המשטרה ולמסור תלונה נגדה. ביהמ"ש מתרשם היום מהמצב ביניהם, מהתלות והקשר, על ביהמ"ש לשים נגד עיניו את שלומה הפיזי והגופני של המתלוננת והצורך להגן עליה במקרה הזה.

בבוא היום, כשהנאשמת תשתחרר הקונסטלציה תחזור להיות, שהנאשמת תחזור לבית המתלוננת, אין אפשרות אחרת להפריד ביניהן, מפנה לעובדה שאין הליך שיקומי, או טיפולי. הדרך להגן על המתלוננת היא להרחיק ממנה את הנאשמת.

לאור שאלת ביהמ"ש, אנו מודעים לכך שהמתלוננת נמצאת לבדה בלילות ובשאר היום שאין לה מטפלת. זה אכן תיק מיוחד.